כתב האישום ותשובת הנאשמים
כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום שכלל שני אישומים. האישום השני עניינו היה אי קיום צו הפסקה מינהלי (עבירה לפי סעיף 237 לחוק התכנון והבנייה) תשכ"ה - 1965 (להלן: "
החוק") ובדיון שהתקיים לפניי ביום 8.6.10, המאשימה חזרה בה מן האישום השני ובעקבות כך הנאשמים זוכו בגין אישום זה.
באישום הראשון מיוחסות לנאשמים עבירות לפי סעיפים: 1, 145(א)(2), 204, 205, 208, 209, 209א', 218 ו- 219 לחוק.
נטען בכתב האישום, שהנאשמים הם הבעלים של המגרש שפרטיו נרשמו בכתב האישום וכי הנאשמים 2 ו- 3 הם מנהלים פעילים אצל הנאשמת 1. ביום 27.5.04 הוציאה הועדה המקומית היתר בנייה, שמתיר לנאשמת 1 להקים 5 קוטג'ים דו קומתיים בקיבול בנייה מסוים. כן נטען, כי על פי היתר הבנייה, נקבע קו בניין של 5 מ', כמפורט בתשריט שצורף להיתר הבנייה. בביקורת שנערכה במקרקעין בתאריכים מסוימים, נמצא שהוחל בבניית קוטג'ים המסומנים A ו- B, תוך חריגה מקו הבניין, כאשר קו הבניין היה 4 מ' במקום 5 מ'.
עוד נטען בכתב האישום, כי בביקורת שנערכה בתאריך אחר, נמצא שהנאשמים החלו לבנות יחידת דיור נוספת על 5 יחידות הדיור שהותרו בהיתר האמור (יחידה שסומנה בתשריט שצורף להיתר הבנייה ולכתב האישום באות C).
בתשובתם לכתב האישום, הודו הנאשמים בזיקה הנטענת בכתב האישום למקרקעין ובהיותם מנהלים פעילים של הנאשמת 1. הנאשמים כפרו בכך שקו הבניין הקדמי על פי היתר הבנייה הוא 5 מ'. כמו כן, הם כפרו בביצוע עבודות ללא היתר, כנטען בכתב האישום, ולכן התיק נקבע להוכחות. הוסיף וטען ב"כ הנאשמים, במסגרת התשובה לכתב האישום, כי הנאשמים זכו במכרז של מינהל מקרקעי ישראל, קיבלו היתר בנייה כדין, על פי תוכנית בניין העיר שהייתה מאושרת באותו המועד, אך הסתבר שהתוכנית שהייתה מאושרת במינהל מקרקעי ישראל לא תאמה את התב"ע שהייתה ידועה למחלקת ההנדסה בעיריית קריית מלאכי והשטח שבו הם זכו, על פי המפה שבמינהל, לא תאם את השטח בפועל.
ראיות התביעה
מטעם המאשימה נשמעה עדותו של העד רפאל אבייב, מפקח בנייה בעיריית קריית מלאכי, משנת 01'. על פי עדות מר אבייב, הנאשמים קיבלו היתר לבנות חמישה קוטג'ים דו קומתיים מתוך שישה, היתר מס': 20030021, מיום 25.5.04. העד העיד, כי בתשריט שמצורף להיתר הבנייה, נרשמו חמישה קוטג'ים דו קומתיים ולגבי הקוטג' השישי נרשם "ללא היתר". כן מסר העד בעדותו הראשית שקו הבניין צריך היה להיות 5 מ', אך בפועל הוא 4 מ'. באמצעות העד הוגש קטע מן התשריט (ת/1) והיתר הבנייה (ת/2). העד הצביע על מקום קו הבניין אשר אמור היה להיות 5 מ'.
בהמשך עדותו, העיד מר אבייב, כי ביום 30.11.04, הוא ראה שעובדים במקום ומבצעים עבודות של כלונסאות גם על "המקום השישי", כלשונו של העד, תוך סטייה מן ההיתר, "על מה שכתוב ללא היתר, עשו כלונסאות" (עמ' 10, שו': 12-13 לפרוט'). העד מסר, כי ראה גם שבנו בקו בניין של 4 מ' במקום 5 מ'. העד סימן על גבי ת/3 את הכלונסאות של הקוטג' השישי. בהמשך סימן העד על גבי ת/1, הוא חלק מן התשריט שצורף להיתר הבנייה, את המקום שבו בוצעו הכלונסאות של הקוטג' השישי וגם את קו הבניין (מה שסומן באדום). העד ציין, כי כתוב שם 5 מ'. עוד מסר העד, כי שלושה ימים לאחר מכן, ביום 5.12.04, הוא ראה שממשיכה הבנייה בקוטג'ים A ו- B (שלגביהם ניתן היתר) וכי לא נמשכה הבנייה בקוטג' C, שם נוצקו הכלונסאות כטענת המאשימה, ללא היתר. העד מסר, כי בהמשך בנו רק במקומות שמותר להם לבנות וכי בשנת 08', הם קיבלו היתר בנייה לקוטג' השישי (מס' 2007004, מיום 1.5.08) וכי במסגרת זאת, שונה קו הבניין והותאם ל- 4 מ', כפי שנבנה בפועל.
ראיות ההגנה
מטעם ההגנה העיד הנאשם 2, יוסף נוימן. הוא אישר כי הוא מנהל הנאשמת 1, בנוסף לנאשם 3 וכי בתקופה הרלוונטית הוא היה הבעלים של החברה ושותף. הנאשם מסר, כי במגרש 66 אמורים להיות שלושה בניינים, כאשר בכל בניין שתי יחידות דיור צמודות וכי כיום ישנן בסך הכל ארבע יחידות בנויות, כאשר הבניין הנוסף לא נבנה עד היום. במגרש השני, מגרש 61, בנויות שש יחידות דיור שהן שלושה בניינים. כן מסר הנאשם, כי קיבל היתר בנייה לגבי כל חמשת הבניינים. העד אישר, כי לאחר שנתקבל היתר בנייה, החלו לקדוח כלונסאות באדמה ובשלב של יציקת הבטון הגיע מודד ונמצא שישנה סטייה בין הביצוע בפועל לבין מה שהמודד טען שהיה צריך לבצע. לגרסת הנאשם, הבנייה נעשתה בהתאם למה שאנשי המקצוע אמרו, אם כי המודד מצא שיש פער של כ- 80 ס"מ לאורך של מטר. הנאשמים פנו לאגף ההנדסה וניסו להבין כיצד יש פער בין התוכניות שבידיהם לבין טענת המודד ואז הסתבר כי ישנן שתי תוכניות, אחת שנמצאת במינהל מקרקעי ישראל והשנייה שנמצאת בעיריית קריית מלאכי וכי אין חפיפה ביניהן. הנאשם העיד כי הם התייחסו לתוכנית שקיבלו במינהל ובנו על פיה. לגרסתו, הבליטה שבלטה תוקנה, נחתכה ופורקה וכי בסך הכל היה מדובר בבליטה קטנה. הוא מסר כי המדובר הוא בטעות שנעשתה בתום לב. עוד העיד הנאשם ומסר, שבמקום שהייתה חריגה מקו בניין, אין המדובר הוא בחזית לרחוב אלא בחזית צדדית וכי בשאר החזיתות קו הבניין שנבנה היה 5 מ'.
בחקירה נגדית, הנאשם הסכים כי בקטע קטן, אשר סומן בצבע אדום על גבי ת/1, קו הבניין הגיע ל- 4 מ' וכי היום, הם קיבלו היתר ל- 4 מ'. עוד אישר הנאשם, כי לגבי בניין C בשנת 04' הייתה יציקה של כלונסאות וכי הדבר הוא מתחת לאדמה ולא בולט על פני השטח.
דיון והכרעה
לאחר בחינת הראיות, מצאתי שיש להרשיע את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום. הנאשמים הודו בזיקה שלהם למקרקעין והנאשמים 2 ו- 3 הודו שהם היו מנהלים פעילים של הנאשמת 1.
מעדותו של העד מטעם המאשימה עולה, כי במקום שסומן בקו אדום על גבי ת/1, בצד המבנים אשר סומנו באותיות A ו- B, נוצקו כלונסאות לפי קו בניין של 4 מ' במקום 5 מ' כפי שהותר בהיתר הבנייה. עדותו של העד מטעם המאשימה לא נסתרה בעניין זה ולמעשה גם הנאשם 2 בעדותו אישר את הדבר, אם כי הוא מסר שאין המדובר לכל אורך החזית אלא רק בקטע קצר. במהלך שמיעת הראיות הוברר, כי במסגרת היתר בנייה נוסף שניתן, לגבי המקרקעין, תוקן קו הבניין ונתאפשר קו בניין של 4 מ'.
אומנם, טען הסנגור טענה של טעות במצב הדברים וכי לכן אין על מרשיו לשאת באחריות פלילית בשל כך. בעניין זה נטען כי הנאשמים יצאו מתוך נקודת הנחה שגודל השטח בפועל הוא בהתאם למפת המדידה הראשונית שהונחה בפניהם וכי הם יצקו את יציקת הבטון על פי גודל השטח שהם ידעו עליו.
יחד עם זאת, המדובר הוא בטענה עובדתית שנטענה בעלמא ופרט לאמירות כלליות של הנאשם 2 ושל בא כוחו במסגרת הסיכומים, לא הוצגה כל ראיה בעניין זה, גם לא המפה אשר בהסתמך עליה נוצקו הכלונסאות בקו בניין שאינו מתאים להיתר הבנייה. על כן, אין מקום לקבל את טענתו של הסנגור בעניין זה.
עוד הוכח מעבר לספק סביר, כי הנאשמים יצקו כלונסאות עבור בניין אשר סומן באות C על גבי ת/1, בניין אשר לגביו נרשם בתשריט אשר צורף להיתר הבנייה "ללא היתר", וזאת עוד בטרם היה בידם היתר בנייה לגבי בניין זה. יציקת כלונסאות היא פעולת בנייה לכל דבר ועניין הטעונה קבלת היתר בנייה ומשביצעו הנאשמים עבודה זו ללא היתר, ביצעו הם את העבירה הנטענת בכתב האישום.
סוף דבר